החלטה בתיק חע"מ 7927-07

בפני בקשת המבקש לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שיפוטי שניתן במסגרת ת.פ.1471/95 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ולדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שיפוטי שניתן במסגרת תיק עמק 7927/07 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה (להלן: "הצווים השיפוטיים") לתקופה נוספת שלא נקצב זמנה בבקשת המבקש, וזאת מעבר למועד שנקבע לביצוע הצווים השיפוטיים שניתנו בגזר הדין מיום 12.5.96 בת.פ.1471/95 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ובגזר הדין מיום 11.10.09 בתיק עמק 7927/07 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה.

המבקש בבקשתו מיום 27.3.11 ביקש ליתן לו ארכה נוספת שלא קצב זמנה, לביצוע הצווים השיפוטיים על מנת לאפשר לו להשלים הליך רישוי להכשרת הבניה נשוא הצווים השיפוטיים בציינו כי הוא פועל באופן אינטנסיבי לצורך קבלת היתר לבניה נשוא הצווים השיפוטיים ולבקשתו צרף את תצהירו וכן תצהיר האדריכל עובד יניב הפועל מטעמו לצורך קבלת ההיתר הנדרש בחוק לבניה נשוא הצווים השיפוטיים.

המשיבה התנגדה לבקשה בציינה שמדובר במבקש שבמסגרת ת.פ.1471/95 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה הוצא נגדו צו הריסה שיפוטי על פיו נצטווה להרוס את הבניה נשוא הצו אולם ביצועו של צו הריסה שיפוטי זה נדחה למשך 12 חודשים קרי עד ליום 12.5.97. המבקש לא קיים את הצו השיפוטי, הועמד לדין בגין אי קיום צו בית משפט במסגרת ת.פ.1327/97 ודינו נגזר. בהמשך, בנסיבות ששוב לא קיים את הצו השיפוטי ובצע אף בניה חדשה ללא היתר בניה הועמד המבקש לדין במסגרת תיק עמק 7927/07 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה בגין אי קיום צו בית משפט ובצוע עבודות בניה ללא היתר דינו נגזר ביום 11.10.09 וניתנה לו ארכה לביצוע צו ההריסה השיפוטי נשוא תיק זה עד ליום 11.10.10.

אין בידי המבקש, כך הוסיפה וטענה המשיבה, היתר בניה כדין לבניה נשוא הצווים השיפוטיים עד היום ורחוקה הדרך, אם בכלל, לקבלת היתר בניה זה ומשכך, שעה שאין היתר בניה נמצא בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו - יש לדחות בקשת המבקש מה עוד שבקשה מתוקנת לקבלת היתר שהגיש המבקש אינה מתאימה למציאות שכן מבוקש בבקשה להכשיר, בין היתר, מחסן וחניה מקורה בעוד שבפועל קיימת דירת מגורים.

עיינתי בבקשה ובאמור בה, בתגובת המשיבה לבקשה ובאמור בה ובהחלטות שניתנו בתיקים נשוא הצווים השיפוטיים על כל המצוי בהם.

ביום 12.5.96 הורשע המבקש במסגרת ת.פ.1471/95 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה עפ"י הודאתו בעבירה שעניינה ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין בלא היתר בכך שבבית מגורים משותף בן 2 קומות ו-4 דירות, בדירה המזרחית בקומת הגג מעל גג רעפים בנה המבקש, הוא הנאשם, תוספת בניה מקונסטרוקציית עץ ורוכבים מעץ וגג רעפים בשטח של כ-44 מ"ר ללא היתר כדין (להלן: "הבניה") ובגזר הדין שניתן ביום 12.5.96 הוצא צו הריסה שיפוטי על פיו נצטווה המבקש להרוס את הבניה נשוא גזר הדין וביצועו של צו הריסה שיפוטי זה נדחה למשך 12 חודשים קרי עד ליום 12.5.97. משלא קיים הנאשם את הצו השיפוטי נשוא גזר הדין מיום 12.5.96 הועמד המבקש לדין בהליך משפטי נוסף בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה והוגש נגדו כתב אישום בגין אי קיום צו בית משפט זאת במסגרת ת.פ.1327/97.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו באי קיום צו בית משפט, נגזר עליו קנס כספי בסך 5,000 ש"ח ותקופת מאסר של 2 חודשים על תנאי למשך שנתיים ובתנאי שלא יעבור אותה עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט כאשר חשוב תקופת המאסר על תנאי יחל בעוד 12 חודשים מיום מתן גזר הדין.

מששוב לא קיים הנאשם, הוא המבקש, את הצו השיפוטי ומשנמצא כי בספטמבר 2006 ו/או בסמוך לכך ביצע הנאשם (הוא המבקש) בניה נוספת - מבנה מקירות בלוקים וגג מקונסטרוקציה עץ וכיסוי רעפים בשטח של כ-35 מ"ר ללא היתר כדין הוגש נגדו כתב אישום נוסף בת.פ.7927/07 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה באשמת אי קיום צו בית משפט וביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות שעניינן אי קיום צו בית משפט וביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר ובמסגרת גזר הדין שניתן ביום 11.10.09 נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, קנס כספי בסך 5,000 ש"ח ומאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שנתיים בתנאי שלא יעבור אותן עבירות, כאשר חישוב תקופת המאסר על תנאי יחל בעוד 12 חודשים מיום מתן גזר הדין וצו הריסה לגבי המבנה בשטח של כ-35 מ"ר אשר ביצועו נדחה למשך 12 חודשים דהיינו עד ליום 11.10.10.

בביקורת מיום 24.1.11 שערך מפקח על הבניה מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה במקום נשוא צו ההריסה השיפוטי נמצא כי הנאשם לא קיים את הצו השיפוטי נשוא גזר הדין שבת.פ.1471/95 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ואף לא את הצו השיפוטי נשוא גזר הדין שבת.פ.1327/97 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה ומשכך נשלחה לו התראה על אי קיום צו בית משפט (התראה מיום 21.2.11 - נספח א' לתגובת המשיבה).

ביום 27.3.11 פנה המבקש בבקשתו זו לבית משפט להארכת מועד לבצוע הצווים השיפוטיים על מנת לאפשר לו להשלים את הליכי הרישוי לבניה נשוא הצווים השיפוטיים בציינו כי הוא פועל באופן אינטנסיבי לצורך כך.

מחומר הראיות למדים כי המבקש הגיש בום 23.10.08 בקשה להיתר מס' 20080402 לתוספת בניה בק.א.+ מיגון + בניה בחלל הגג + הריסות; הבקשה נדונה בישיבת ועדת משנה מיום 22.7.09 והוחלט להסירה מסדר היום לבדיקה חוזרת של מחלקת הפיקוח על הבניה לגבי היחידה הקיימת בחצר. בבדיקת מפקח על הבניה מיום 7.11.10 לאחר שהוגשה תוכנית מתוקנת נמצא כי מבנה שמסומן בבקשה, לרבות מחסן בהיתר שמסומן בבקשה להריסה - משמשים כדירת מגורים נפרדת. ביום 20.12.10 התקבלה התנגדות (פרוטוקול ועדת משנה מיום 22.7.09 ודוח מפקח על הבניה מיום 7.11.10 צורפו כנספחים ב' 2-1 לתגובת המשיבה).

המבקש נמנע מלפרט בבקשתו את כל ההליכים הרלבנטיים ולא ציין כי הבקשה להיתר המתוקנת שהגיש מבקשת למעשה להכשיר את המבנה נשוא תיק עמק 7927/07 כמחסן וחניה מקורה זאת אף על פי שבפועל קיימת יחידת מגורים, כך שאין בבקשה שהגיש כדי לקדם נושא קבלת ההיתר לבניה נשוא הצווים השיפוטיים.

עוד ייאמר כי אין היתר בניה לבנייה נשוא הצווים השיפוטיים מצוי בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו ומשכך שעה שהבקשה המתוקנת להיתר שהגיש המבקש אינה תואמת למציאות שכן מבקשת להכשיר בין היתר מחסן וחניה מקורה בעוד אשר בפועל קיימת דירת מגורים, ומשאין היתר הבניה לבניה נשוא הצווים השיפוטיים מצוי בהישג יד מיידי, אם בכלל, וכשמדובר בבניה על הגג משנת 1995 (כמפורט בת.פ.1471/95) ובבניה נוספת בחצר משנת 2006 (כמפורט בתיק עמק 7927/07) זו הבניה נשוא הצווים השיפוטיים שלא קויימו עד היום ורחוקה הדרך, אם בכלל, לקבלת היתר לבניה זו נשוא הצווים השיפוטיים אין מקום למתן אורכה נוספת למבקש מעבר לאלו שכבר ניתנו לו לביצוע הצווים השיפוטיים.

כפי שעולה מבקשת המבקש ומתגובת המשיבה, הרי שההיתר המיוחל לבניה נשוא הצווים השיפוטיים אינו מצוי כלל בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב  פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו ולא בכדי עותר המבקש לדחיית מועד כניסתם לתוקף של צווי ההריסה השיפוטיים לתקופה בלתי קצובה מעבר למועדים שכבר נקבעו כמועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים.

בע.פ. 70079/02 מדינת ישראל נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ, דינים מחוזי ל"ג (2) 59, הביע ביהמ"ש המחוזי בשיבתו כערכאת ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים ביקורת חריפה כנגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים לתקופות שונות באמתלות שונות ולעניין זה יפים דבר כב' השופט המר:

"ביהמ"ש קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה, עניינן היה לאפשר מיצוי ההליכים, ועל כן מה טעם היה בהן, אם לא ייעתר אף לבקשה הנוכחית. בכך טעה בימ"ש קמא...בנימוק זה של בימ"ש קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל הליכי התכנון וההליכים האזרחיים והמנהליים בבתי המשפט - אין משמעות לזמן של 8 חודשים שקצב ביהמ"ש קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה. אין הגבלה על מספר הבקשות שאפשר להפנות שוב ושוב לועדה המחוזית. בפועל מוענק למשיבים "היתר" לשימוש חורג, לתקופה ארוכה, לא מוגדרת, בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות המוסכמות".

ובהמשך הדברים:

"אסיים אף אני בדברי הסיום של ביהמ"ש העליון בפרשת עין חמד: "לסיום נאמר כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא...ואולם אין מנוס מן התוצאות שאליה הגענו אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק".